עורך דין לעסקים

חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, אשר נחקק כאמור בשנת 1968 ותוקן מאז עשרות פעמים, מסדיר בצורה מקיפה ומפורטת את כלל המסחר בניירות ערך בישראל. החוק כולל בתוכו פרקים וסעיפים רבים המהווים בעצם את הליבה של דיני ניירות ערך בישראל. חוק ניירות ערך עוסק במגוון נושאים החל מהקמת הבורסה והרשות לניירות ערך, דרך כללי המסחר בניירות ערך (ובכלל זה ההגדרה של מהו בכלל "נייר ערך") ועד לעבירות פליליות שונות הקשורות למסחר בניירות ערך. מאחר שחוק ניירות ערך הינו חוק מרוכב ובחלקו גם טכני מאוד, מומלץ שבכל הקשור למסחר בניירות ערך, לא לפעול מבלי להיוועץ בעורך דין הבקיא בחוק ניירות ערך בפרט ובדיני ניירות ערך בכלל. להלן סקירה של כמה מהנושאים המרכזיים יותר המוסדרים בחוק ניירות ערך.

יזמים רבים מעוניינים להקים חברה בארצות הברית. הסיבות לכך מגוונות החל מהקלות מיסוי ועד לרצון לפרוץ לשוק האמריקאי. ההחלטה על הקמת חברה בארצות הברית צריכה להיעשות בצורה מושכלת ולא רק על מנת להגשים חלום. על כן בטרם קבלת ההחלטה מומלץ ביותר להיוועץ בעורך דין הבקיא בדיני החברות והמיסוי בישראל ובארצות הברית, אשר יוכל לסייע בקבלת ההחלטה הנכונה עבורכם. בנוסף, לאחר קבלת ההחלטה עורך הדין שמלווה אתכם יטפל עבורכם גם בצד הבירוקרטי של פתיחת החברה. אומנם, ההליכים הבירוקרטיים של פתיחת חברה בארצות הברית פשוטים ומהירים בצורה משמעותית מההליכים המקבילים בישראל, אבל עדין יש צורך במומחיות מסוימת כדי לבצעם בצורה מיטבית.

דירקטור חיצוני (דח"צ) הינו דירקטור שאמור לבקר באופן אובייקטיבי ונטול אינטרסים את פעילות החברה, ולוודא שהיא משרתת את רצונם ועניינם של כלל בעלי המניות, לרבות בעלי מניות המיעוט, ולא רק את טובתם של בעלי השליטה בחברה.
בהתאם לכך, קובע סעיף 239 (א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999, כי לכל חברה ציבורית שנסחרת בבורסה (וכן חברה פרטית שהינה חברת איגרות חוב), יהיו לפחות שני דירקטורים חיצוניים. 

דירקטור בלתי תלוי הוא למעשה סוג נוסף של דירקטור עצמאי, בנוסף לדירקטור החיצוני, אשר חוק החברות, תשנ"ט-1999, מאפשר למנותו בחברה ציבורית, וזאת במטרה לחזק את עצמאות הדירקטוריון בחברה הציבורית, כך שהוא ישרת את טובת החברה כולה, מבלי להיות תלוי באינטרסים של בעלי השליטה בחברה.
מגמת חיזוק עצמאות הדירקטוריון נובעת מהצורך ההולך וגובר בהבטחת אופן ניהולן התקין של חברות ציבוריות, ועל מנת להקטין את הניצול לרעה של כספי המשקיעים מקרב הציבור ע"י בעלי השליטה בחברה, וזאת במיוחד לאור המשברים השונים שאירעו בשוקי ההון ברחבי העולם בשנים האחרונות. מגמה זו מוצאת ביטוי, לדוגמא, גם בסעיף 115 (א) לחוק החברות, אשר קובע כי מספר חבריה של ועדת הביקורת יהיה מינימום שלושה, כל הדירקטורים החיצוניים יהיו חברים בה, ורוב חבריה יהיו דירקטורים בלתי תלויים. 

במהלך הרגיל של החיים אנחנו נקשרים בחוזים והסכמים רבים. החל מחוזה לרכישת מוצר מסוים או אפילו חופשה, דרך חוזים לשכירת, מכירת וקניית דירות וכלה בהסכמים עסקיים שונים. מטבע הדברים מתרחשים מקרים בהם אנחנו מעוניינים, מסיבות שונות לבטל חוזה עליו חתמנו. ישנן מספר סיטואציות המאפשרות לבטל חוזה לאחר חתימתו. במקרים מסוימים, כאשר המקרים הנפוצים ביותר הם הסכמים לרכישת מוצרים שונים, ישנן הוראות חוק המאפשרות ביטול של החוזה, בכפוף לתנאים המוגדרים מראש. לעיתים, קיימים בחוזה עצמו סעיפים הקובעים מתי וכיצד יכולים הצדדים לבטל את החוזה עליו הם חתומים. בנוסף, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971, קובע את המקרים בהן ניתן לבטל חוזה לאחר שהחוזה הופר. כאשר נמצאים במצב בו מעוניינים לבטל חוזה קיים מומלץ לפנות לעורך דין הבקיא בדיני החוזה בכדי לוודא שהביטול ייעשה בהתאם להוראות החוק והחוזה ולא יוביל לתביעות שונות מן הצד השני.

"חברה ציבורית" מוגדרת במסגרת סעיף 1 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, כך: "חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה או שהוצעו לציבור על פי תשקיף כמשמעותו בחוק ניירות ערך, או שהוצעו לציבור מחוץ לישראל על פי מסמך הצעה לציבור הנדרש לפי הדין מחוץ לישראל, ומוחזקות בידי הציבור;". במילים פשוטות, חברה ציבורית היא בדרך כלל חברה שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך.

"הרצת מניות" הינה דרך בלתי חוקית להשפיע על מחירי המניות הנסחרות בבורסה לני"ע, אשר גורמת למשקיעים בני"ע לקבל החלטות שגויות, המביאות להפסדים כספיים. הדבר נעשה במיוחד לגבי מניות בעלות נפח מסחר נמוך. במילים פשוטות, הרצת מניה הינה כל פעולה אשר מאיצה במרמה את מחיר המניה כלפי מעלה.

אכיפה מנהלית היא סמכות ענישה מעין שיפוטית המוקנת לרשויות שונות. בכל הקשור לניירות ערך סמכות זו קיימת לרשות ניירות ערך והיא מוסדרת בחוק ייעול הליכי אכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התשע"א-2011. סמכות זו מאפשרת לרשות לניירות ערך, כאשר היא חושדת שהתבצעה או מתבצעת הפרה של אחד מהחוקים הבאים – חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995, חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994 – לבחור האם להגיש כתב אישום פלילי, להטיל עיצום כספי או לפנות להליכים של בירור ואכיפה מנהלית. הצורך באכיפה מנהלית נבע ממורכבותם והתמשכותם של ההליכים הפליליים ונועד לאפשר דרך נוספת, מהירה ופשוטה יותר, להטיל סנקציות על מי שמפר את אחד מהחוקים האמורים. ההליכים מתקיימים בפני מותב של שלושה חברים הממונים מתוך ועדת האכיפה המנהלית ברשות ניירות ערך. 

בשנת 2011 בעקבות חקיקת החוק לייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התשע"א-2011, הוקם בישראל מנגנון לאכיפה מנהלית של עבירות בתחום ניירות ערך וייעוץ השקעות. מנגנון זה מאפשר אכיפה של הפרות של החוקים הרלבנטיים לתחומים אלו מבלי להידרש להליך פלילי על כל המורכבות שבו. אחת המטרות של ההליך המנהלי היא להביא לכך שיותר חברות ויחידים יקפידו על יישום מלא ונכון של הוראות החוק המסדירות את תחום ניירות הערך בישראל. 

"מידע על התפתחות בחברה, על שינוי במצבה, על התפתחות או שינוי צפויים, או מידע אחר על החברה, אשר אינו ידוע לציבור ואשר אילו נודע לציבור היה בו כדי לגרום שינוי משמעותי במחיר נייר ערך של החברה או במחיר נייר ערך אחר, שנייר ערך של חברה הוא נכס בסיס שלו".
במילים פשוטות, מידע פנים הינו מידע על חברה שניירות הערך שלה נסחרות בבורסה לניירות ערך, אשר יש בו כדי להשפיע באופן משמעותי על מחיר ניירות הערך שלה, אולם הוא טרם פורסם ברבים, אלא הוא ידוע למעשה רק לאנשי פנים של החברה. אם היה הנושא ידוע לציבור יש להניח שהמידע היה משנה את ערכם של ניירות הערך לטוב או לרע ולכן מהווה יתרון משמעותי שאסור יתקיים כיון שהוא נושא רווחים שהושגו שלא כדין.